דף מושגים

“המפגש הפנימי” הוא מפגש חד-פעמי של שעתיים, שנועד לפתיחת חסימות רגשיות, לריפוי טראומות וריפוי טראומות מורכבות והינו חוויה מרתקת, מרפאה ומעשירה של מפגש עם עצמנו.

הקולות הפנימיים שבתת-מודע קרובים למודע יותר משאנו משערים. עם זאת, לרבים מאיתנו אין מושג איך להיעזר בהם כדי ליצור לנו איכות חיים טובה יותר. ב”מפגש הפנימי” אנו מתחברים בפעם הראשונה אל ארבעה מחלקי התת-מודע כדי להפוך אותם לשותפים ביצירת החיים שאנחנו רוצים.

מתוך ההקשבה לקולות הפנימיים שבתוך הנפש וניהול דיאלוג איתם במצב של דמיון מודרך פשוט ביותר, אנו מגלים את הדברים שמציקים לנו, את הסיבות למצבים שבהם איננו יכולים לפעול, מה הם הצרכים הבסיסיים שלנו שאיננו מצליחים למלא ומדוע. מידע זה מגיע אלינו באופן ברור דרך השיחה הפנימית ומוביל אותנו לעשות סדר במערכות היחסים שמתקיימות בין החלקים שבתוך הנפש.

במהלך המפגש אנו מאזנים ומרפאים ארבעה מהחלקים של התת מודע ומייצרים ביניהם שותפות ואיזון כדי לייצר הרמוניה בפעולתם המשותפת. כתוצאה מכך נחווה את עצמנו בעלי מרכז חזק יותר ותהיה בהירות גדולה יותר בחיינו.

כמי שמנוסה בתהליכים אלו, תפקידי כמלווה ב”מפגש הפנימי” הוא לעזור לכם להבין את הנעשה בתוככם ולפתוח את האופציות השונות לפעולה במצבים הפנימיים שיתגלו.

“אימון מעמקים” זו שיטת אימון שבה עובדים עם חלקי התת-מודע של האדם. עבודה דומה נעשית גם בארה”ב בשם Depth Coaching אך את אופן העבודה המסוים שלי בשיטה פיתחתי בעצמי.

בבסיס השיטה עומדת בניית קשר החלק המודע שלנו עם החלקים הפנימיים הקיימים בנפשו של כל אדם (התת מודע). למשל, כאשר החלק של “הילד הפנימי” שבנו נתון במתח, אנחנו מרגישים וחווים את המתח שלו כמתח שלנו ונלחצים. ב”אימון מעמקים” אנו למדים שיש כמה דרכים להגיב אל “הילד הפנימי”, כך שיעזרו לו להירגע, ואז גם אנו נרגעים בהתאם.

ב”אימון מעמקים” המתאמן לומד לפגוש בצורה ישירה שישה חלקים, שהם חלק ממה שמרכיב את התת-מודע שלו. אנו מקשיבים להם יחד ועוזרים להם לשחרר מטענים מיותרים שנאספו בהם לאורך השנים. אנו לומדים להכיר ולמלא אחר הצרכים של החלקים השונים שבתוכנו, ומזכירים להם את היכולות המיוחדות שלהם וכיצד להשתמש בהן. באופן זה מתחזקים גם החלקים שבתוכנו וגם החיבור שלנו לכוחותינו הפנימיים. בנוסף, מתוך העבודה עם החלקים, מתייעלים הקשר והשותפות בין חלקי התת-מודע והקשר בין התת-מודע למודע.

התהליך של “אימון מעמקים” כולל העברת ידע למתאמן כיצד לנהל את הקשר שלו עם חלקי התת-מודע שלו וכיצד לעזור להם בהמשך החיים. זהו כלי עבודה לכל החיים.

בעבודה עם החלקים של התת-מודע אפשר, בתוך פרק זמן קצר יחסית, להגיע לאיזון טוב של כל החלקים הפנימיים, ואז אנו יכולים סוף-סוף ליהנות ממרב היכולות של כל חלק כשלעצמו ושל כולם כמכלול. כאשר כל חלקי התת-מודע פועלים יחד בהרמוניה, אנו חווים שקט שמאפשר לנו לשמוע את ה”אני” שלנו ואנו יכולים להניח לו לפעול למעננו מתוך האמת הפנימית שלנו. כמו כן, משתפרת ההבנה שלנו את עצמנו ומשתפרים הביצועים שלנו בחיים, יחסינו עם עצמנו, עם הסביבה ועם בני הזוג שלנו.

החלקים הגברי והנשי הפנימיים הם חלקים של התת-מודע שלנו.

החלק הנשי הפנימי אחראי להבאת רעיונות וחזון והוא החיבור שלנו לרוח. החלק הגברי הפנימי אחראי על הביצוע של החזון במציאות והוא החיבור שלנו לחומר. נקודת החיבור ביניהם היא המפגש בין הרוח והחומר באדם – מקום חשוב מאוד בתוכנו.

שיתוף פעולה מיטבי בין החלקים הללו מאפשר הגשמת חזון במציאות ואיזון בין רוח וחומר.

מערכת היחסים ביניהם משתקפת בזוגיות שלנו והשיפור שלה מביא לשיפור גם בזוגיות שלנו.

התת-מודע שלנו בנוי מאיברים תפקודיים בדיוק כמו הגוף הפיזי שלנו. כפי שללב ולכליות יש תפקיד, המבנה שלהם תואם לתפקיד שהם ממלאים ויש להם גם יכולות וצרכים – כך גם לכל חלק מחלקי הנפש יש תפקיד, יכולות וצרכים, והוא בנוי כך שימלא את תפקידו.

טראומות והרגלים שונים שאנו צוברים במהלך החיים מתערבים ומשבשים את תפקודם של חלקי הנפש ואת היכולת לשתף פעולה ביניהם.

תהליכי הריפוי של הנפש עוזרים לחלקים הללו לחזור לתפקוד מיטבי. זוהי הסיבה ש”אימון מעמקים”, שעובד איתם באופן ישיר, נמצא יעיל ביותר בטיפול בהם.

ד”ר רודולף שטיינר, אבי האנתרופוסופיה, פיתח ידע רב-תחומי – חלקו תיאורטי וחלקו מעשי. חלק מהידע האנתרופוסופי שהביא נוגע במבנה הפנימי של האדם על רבדיו השונים וכחלק מזה, במבנה ובתפקוד הנפש. בתורה האנתרופוסופית נקראים הרבדים של האדם “גופים”.

ב-1910 ערך שטיינר סדרה שכללה ארבע הרצאות בנושא פסיכוסופיה. הפסיכוסופיה היא התשתית לפסיכולוגיה ולפסיכותרפיה האנתרופוסופית; ההקדמה, מושגי היסוד והמתודה לייסודה המעשי בעתיד. מסיבות היסטוריות, ששטיינר גם צפה אותן, התנאים הנדרשים להבנתה ולשימושה המﬠשי של הפסיכוסופיה לא בשלו ﬠד לחלק השני של המאה ה-20. בנוסף, כל התוכן התיאורטי ששטיינר לימד בין 1883ו-1925 – יכול להיחשב פסיכוסופיה מורחבת.

נקודת המוצא של הפסיכוסופיה היא היכולת ליצור פרספקטיבה בין מרכז התודﬠה (ה”אני”) ובין תופﬠות הנפש, כגון רגשות, תחושות וחוויות בזמן התרחשותן. ﬠל בסיס הפרספקטיבה הזאת, התבוננות ישירה בתהליכי הנפש הופכת לאפשרית. מכיוון שלא יכול היה לפרסם את המתודה של יצירת הפרספקטיבה ואת תהליך ההתבוננות – שטיינר הותיר את הבקשה, הדרישה והצוואה לדורות הבאים, לכשיבשילו התנאים לכך, ואף הצביﬠ ﬠל סוף המאה ה-20 כזמן שבו פיתוח כזה יתאפשר.

השיטה זוגיות הרמונית מתבססת על התפיסה של ד”ר קרל יונג לגבי ה”אנימה” (הצד הנשי הפנימי של הגבר) וה”אנימוס” (הצד הגברי הפנימי של האישה), שנמצאים בנפש האדם, על התפיסה האנתרופוסופית של ד”ר רודולף שטיינר הנוגעת להתפתחות האינדיבידואל ועל פי ידע בודהיסטי וחשיבות החמלה ביחסים.