הקדמה
דברי ימיהם של יחסי גברים-נשים ארוכים כימי ההיסטוריה האנושית עצמה, והתקיימו עוד הרבה לפני ההיסטוריה הרשומה. מה שמאפיין אותם הוא שלבים שונים, ואף הפוכים, שחלו ביחסים הללו. הדבר חשוב בעיקר לאלו שאינם מרוצים מהמצב השורר בין המגדרים, חשוב לנו לדעת: קיימות אופציות נוספות של יחסים שאפשר לבחור ולהתקדם אליהן.
התמונה ההיסטורית
לפי מידע ממקורות שונים, לפני שני עידנים שרר עידן השליטה הנשית, “התקופה המטריארכלית”. ההנהגה הרוחנית הייתה נתונה אז בידי נשים, ואל האלות התייחסו כאל נשים. למשל, באזור שלנו משלה עשתרת(אלת השמים), אלה רבת עוצמה. כוחות הריפוי היו מצויים בידי נשי סגולה והעם הקשיב לנשים מובילות אלו. בתקופה זו היו האנשים מחוברים לטבע ולאדמה וחיו איתם בהרמוניה. האמונה שהכל מחובר והכל אחד הייתה חוויית החיים הבסיסית. מתוך כך נוצר מצב שלפיו אפשרי רק חיבור של הכל אל הכל, ללא נפרדות וללא חופש אישי. מאותה תפיסה גם קיבלו בני האדם באופן פסיבי את צורת החיים, ואם לדוגמה הייתה תקופה של בצורת או רעב, לא ניסו לייצר מזון באופן עצמאי.
העידן שאחריו היה של שליטה גברית, “עידן פטריארכלי”. המנהיגים היו גברים, ההנהגה הרוחנית עברה לידי גברים וגם דרכי הטיפול בדברים שונים, בהם הריפוי, הונהגו בידי גברים ונהיו גבריות. למשל, בתקופה זו התפתחה החקלאות, שאפשרה להשיג אוכל באופן שיטתי, וכלים רבים נוצרו על ידי בני האדם. תחושת החיבור, שהכל הוא אחד, הומרה בתחושת נפרדות שאפשרה לאינדיבידואל לצמוח. דברים שלא התאימו שונו ודרכים חדשות לחיים נפרצו. העולם עבר התפתחות וקידמה והאדם השתלט על הכל: על האדמה, על בעלי החיים, על הטבע ועל בני אדם אחרים. בני אדם כבשו בכוח שטחים ואנשים והשתמשו בהם לצורכיהם. החיבור פנימה לעצמי דוכא ומה שנחשב היה בעיקר החלקים החיצוניים, מה שנראה על פני השטח. על אף הנפרדות, השליטה הכוחנית וההשתלטות לא אפשרו מקום של חופש לאדם עצמו.
המעבר מהתקופה המטריארכלית לתקופה הפטריארכלית לא קרה בבת אחת. עוד בתנ”ך אנו שומעים על האלות שהיו עובדים אותן בארץ, כשהגיעו הנה בני ישראל עם בשורת האמונה באל גברי יחיד. כשהנצרות הגיעה לאירופה היא פגשה שם את נשות הסגולה המרפאות, שהעם היה נאמן להן. כדי לקחת את הכוח מידיהן ולהעביר אותו לכנסייה, המציאה הכנסייה את נושא המכשפות ולאט-לאט, אם בכוח ואם באמצעות הפחדה, גרמה לאנשים לעבור מריפוי אצל נשות הסגולה אל הכנסייה. כמרים פיתו אנשים להלשין על “מכשפות” ולהצביע עליהן כדי שאפשר יהיה לזהות אותן ואז להעלות אותן על המוקד. כך נרצחו נשים רבות, רובן צעירות תמימות או זקנות חלשות, שהיו חסרות הגנה בקהילה, למען יראו וייראו. לנשות הסגולה עצמן לא נותר מקום לפעול והן נעלמו.
עם היעלמותן של נשות הסגולה נעלם גם הרבה מהידע שהיה ברשותן או לפחות הוסתר מפני העולם הגברי. ברומא, איטליה, יש בית מרקחת עתיק שכבר אינו פעיל, אך משמש מוזיאון. שמורים בו אוצרות של מידע בנושא ריפוי בצמחים שקיבלו הרוקחים שעבדו במקום מנשות סגולה לפני מאות שנים.
עם השתלטות הגברים על העולם הושלטה בו גם תרבות גברית. זוהי תרבות של התפתחות וריצה קדימה, המנותקת מן הפנימיות של האדם, מהנפש ומכוחות הריפוי הטבעיים של הגוף; מנותקת מן האדמה וטובת כדור הארץ אינה עומדת לנגד עיניה. התרבות הגברית לקחה את הכוח ואת החופש מן הנשים, הפגינה בוז לתכונות נשיות והפכה את הנשים כולן למשרתות של הגברים באופן זה או אחר. המיניות הפכה לנוהל של כיבוש האישה, אונס היה עניין יומיומי, וחיי האישה היו תלויים לחלוטין בגברים סביבה. בעידן הזה אבות אנסו את בנותיהם, שהרי ראו בהן שפחות, הגברים קבעו את חינוך הילדים, ובעת מלחמה אנסו הגברים המנצחים גם את נשות המנוצחים.
לנשים בעידן ההוא לא היו זכויות כלשהן ולא היה מקום שבו הצרכים שלהן יקבלו הכרה. יחד עם דיכוי הנשים דוכאו גם כל החלקים הנשיים הקיימים בכולם – נשים וגברים כאחד.
כשהתחילה תקופה של התעוררות חברתית והתעורר ה”אני” של חלק מן האנשים, מצאו הנשים את עצמן במצב בלתי נסבל והופיעה ההיסטריה (המילה “רחם” ביוונית). ההיסטריה קשורה לפער בין המודעות של הנשים לצרכים שלהן לבין מצבן וזכויותיהן (שלא היו קיימות) בחברה: לא הייתה להן כל דרך או זכות לחיות את חייהן והן בעצם חוו חוסר אונים מוחלט מול הצרכים שלהן, שהפכו להיות מודעים. אנו יודעים שבתחילת המאה הקודמת התחיל פרויד את דרכו כפסיכולוג בטיפול בנשים היסטריות.
משם התחילה במאה הקודמת תנועה עולמית שדרשה לאפשר לנשים לחיות את חייהן בדרך שמתאימה להן ולהפכן שוות לגברים. זוהי ראשיתה של התנועה הפמיניסטית.
בתחילת הדרך השוויון שאליו חתרו היה שוויון הזדמנויות לנשים בעולם גברי. כדי להשיג זאת היה על הנשים, כמו הגברים, לוותר על החלקים הנשיים שבהן ולחיות בדרך הגברית הנהוגה. כך הגענו למקום שבו אנחנו נמצאים כיום.
המצב הנוכחי
לתרבות הגברית שתיארתי היו, ועדיין יש, תפקידים בעלי חשיבות. זוהי תרבות שמובילה את העשייה ואת התפתחות העולם קדימה. כמו כן היא מאפשרת נפרדות ואינדיבידואליות.
תפקידה של התרבות הנשית הוא לשמור על המשאבים האישיים ועל משאבי כדור הארץ. היא מאופיינת בכבוד לאדם ולפנימיותו ולחידוש כוחות הריפוי הטבעיים שלו. זוהי תרבות של חיבור לרוח ממקום של אהבה וקירבה אישית (ביהדות היא מכונה “שכינה”, אנרגיה קוסמית נקבית המחיה את היקום כולו).
עם התעוררותה מחדש של התרבות הנשית, אנחנו מיטלטלים בין שתי תרבויות פעילות: הנשית והגברית. מצב חדש זה לא היה קיים מעולם.
ניתן לפגוש דוגמאות רבות למתח בין התרבויות:
- הפער בין אלו הדורשים להשתמש במשאבי כדור הארץ ללא הבחנה ובין אלו שמבקשים לפעול מתוך התחשבות בהשפעות הצריכה האנושית על כדור הארץ.
- הפער בין הרפואה הקונבנציונלית, שמעבירה את כוח הריפוי לידי המרפא ומדכאת את המערכת החיסונית, ובין הרפואה המשלימה, שמעוררת ומחזקת את כוחות הריפוי הטבעיים.
- הפער בין חינוך שמרני, שדורש מהילד להפוך למה שהחברה רוצה שיהיה, ובין חינוך מודרני פתוח, שנותן לילד הזדמנות להתפתח ולהיות מי שהוא אמור להיות.
- הפער בין התרבות הגברית, שמנצלת נשים, מאלצת אותן לספוג יחס משפיל ומבזה ומתירה לעצמה לפגוע בילדים וילדות, ובין התרבות הנשית, שדורשת להחזיר לנשים את היכולת להגן עליהן ועל ילדיהן.
יש בינינו הסבורים כי התרבות הנשית עדיפה, אבל לא כך הוא. בתרבות הנשית נעלם הפרט מול החיבור לכל ובתרבות הגברית נעלם החיבור. המקום החדש המתאפשר כיום הוא חיבור מיטבי של שתי התרבויות. על ידי כך ישוחרר האדם מהכבלים החברתיים ומן הבדידות שנגזרה עליו בגלל חוסר בחיבור. ועם זאת, עדיין יהיה מקום לאדם הנפרד גם במקום של החיבור. מצב כזה יאפשר לכל אדם חופש להיות מי שהוא באמת ולחוות בד בבד גם את החיבור בין כולם (הכל אחד). חוויית חופש מסוג זה מאפשרת לנו לבחור את הדרך שבה אנו רוצים להשתלב בעולם ולתרום בו את חלקנו על פי דרכנו הייחודית.
פגיעה בנשים
לעתים, כשאנו נתקלים במקרים של ניצול מיני ואלימות מינית, יש בנו חלק שמאשים את הקורבן על חולשתו (תרבות הכוח) וחלק שחומל על הקורבן ורואה במעשה דבר בלתי מוסרי. כאשר דיברתי עם גברים שפגעו בנשים, התברר כי גם הם חווים את הפער הזה בתוכם: החלק הכובש בכוח, שנלמד בתרבות שגדלו בה, מול חלק מוסרי שמתבייש במעשה ואינו מצליח לסלוח לעצמו.
כמטפלת זוגית עבדתי גם עם גברים פוגעים, שהתחננו להשתחרר מאותו כוח פנימי אלים שפוגע בבת זוגם. רצון אותנטי ושאיפה אמיתית לחופש כזה מאפשרים תהליך של שחרור מהכוח האלים הכובש למצב של כבוד לאחר והתחשבות בו כאדם שווה.
להפתעתי הרבה, אני רואה גם אצל נשים שנפגעו אפשרות אמיתית של סליחה לפוגעים, מתוך מקום של חמלה. אפשרות זו קשורה בעיניי ליכולת שלנו להיות נפרדים ובעלי מרכז נפשי משלנו. אפשרות הסליחה מצביעה על כוחות נפש גדולים והיא הדהימה אותי מהרגע שזיהיתי אותה – ועדיין היא מדהימה אותי. אותו מצב נפשי של סליחה מלאה יש בכוחו גם לרפא את הנשים מהטראומה שחוו.
לפעמים אפילו נדמה לי, כמרפאה, שאותן קורבנות חשות במלחמה הפנימית בין התרבויות אצל הפוגעים שלהן, ואולי אני טועה.
מובן שעדיין מסתובבים בקרבנו גם אנשים, גברים ונשים, שהתרבות הנשית עוד לא חדרה אליהם והם מוסיפים להיות מונעים על ידי אנרגיות של כיבוש וכוחניות. גם החברות האלה, שעדיין אינן מכירות בכוחות השינוי האדירים החלים על האנושות כולה, יעברו את האבולוציה שעובר העולם כולו בזמן שיידרש להן.
הקשר בין יחסי גברים-נשים בעולם החיצוני ובין המצב בעולם הפנימי שלנו חשוב להבין ששילוב התרבויות אינו מתרחש רק מחוצה לנו, אלא גם בתוכנו. חלק מתוכנו מחובר לתרבות הגברית שבה גדלנו רובנו, וחלק מחובר לרעיונות האחדות, ההשפעה ההדדית והחיבור פנימה, שמגיעים עם התרבות הנשית.
אותה חוויה של פער שאנו רואים בחוץ רובנו חווים גם בפנים. אותו קשר (של מאבק או של אינטגרציה) בין התרבות הגברית לתרבות הנשית הקיים מחוץ לנו בעצם קורה גם בתוכנו. ניסיון השתלטות כוחנית של החלקים הגבריים שלנו מצד אחד, וניסיונות הידברות מצד שני עלולים לגרום לנו אף תחושות של בלבול.
האתגר הראשון שלנו, ואולי גם המעשי יותר, הוא ליצור את הדו-שיח בין שתי התרבויות בתוכנו ולצאת לעולם עם המיזוג שיצרנו כבר בפנים. את העבודה הזו ניתן לעשות בעזרת יצירת שיתוף פעולה בין הפן הגברי והפן הנשי שבתוך הנפש. מאמרים בנושא ניתן למצוא בעמוד המאמרים.
לדוגמה המאמר “הפן הנשי והפן הגברי והשפעתם על הזוגיות“, אותו אתגר פנימי קיים גם במערכות היחסים האינטימיות שלנו, ואנו נדרשים לעמוד בו כדי לייצר כיום זוגיות משולבת תרבויות. זוגיות של שני אינדיבידואלים (תרבות גברית) חופשיים, שחיים יחד מתוך כבוד לעצמו ולאחר. זוגיות זו מאפשרת לשני בני הזוג להגשים את עצמם בחיים, כל אחד בדרכו שלו. מובן שכדי להגיע לזה עלינו לוותר על דפוסים שהתקבעו במשך מאות שנים: על ההתבטלות של נשים בפני גברים, על הצורך בשליטה על הזולת ועל הקורבנות, שהיא ויתור על מילוי הצרכים שלנו.
סיכום
התגובות החדשות של גברים פוגעים מלאי חרטה ושל נפגעות שמסוגלות לסלוח מעוררות בי תקווה לדו-שיח חדש בין התרבות הגברית והתרבות הנשית.
אני מאמינה שאילו די היה בתרבות הנשית, היא לא הייתה מושעית במשך זמן כה רב. כיום אנחנו מצויים בעידן שבו ניתנת לאנושות הזדמנות לשלב בין שתי התרבויות ולהגיע, באמצעות המיטב שיש לכל תרבות להציע, לשיאי התפתחות חדשים.
גם האירוע One Billion Rising להפסקת האלימות נגד נשים, שבו השתתפו המונים בעולם כולו, גברים ונשים וללא קשר לתרבות שממנה הגיעו, מצביע על אופציות חדשות של דו-שיח, שאמנם התקיים באירועים הללו עצמם.
אני מזמינה את כולנו לבחור להיות חלק מהשילוב התרבותי הזה ולייצר את הדו-שיח הזה קודם כל בתוכנו, אחר כך ביחסים עם הקרובים לנו ולאחר מכן בעולם כולו. זוהי תקופה מיוחדת שמאפשרת למי שיתחברו אליה לחיות חיים מרגשים, מעצימים וממקום של חופש להיות בדיוק מי שאנחנו.
