לחכות שמשהו יקרה

אנחנו מצויים בתקופה שבה כמעט כל משפחה בישראל מאותגרת וחיה את חייה אחרת מאשר לפני שנה. יש מי שהשינוי ברור לו ונראה בחייו ויש מי שמבחוץ זה נראה פחות. כך או כך, מה שקורה סביבנו משפיע על הנפש של כל אחד ואחת מאיתנו. ההשפעה הזאת, בין שהיא ברורה לעין המתבונן ובין שלא, היא עובדה שפועלת עלינו, הן על התפקוד שלנו והן על הזוגיות שלנו.

יחד עם כל העם שלנו גם אני עוברת תקופה מאתגרת ועצובה וגם אני חיפשתי דרך לצאת ממנה ללא טראומות וכן להרגיש שאני תורמת למי שסביבי. מתוך מה שפגשתי יכולתי לראות שמה שתרם הכי הרבה לי וגם לסביבתי היה היכולת להביא אהבה. תחושת האהבה חיברה אותי ללב שלי ונתנה לי כוח לעמוד במה שנדרש בימים הללו. היכולת להעביר אהבה למי שסביבי ניחמה, חיזקה והרגיעה והיא עוזרת גם לאחרים לעבור את האתגרים הרבים בפחות טראומות.

התקופה הזו, שבה אנו מצויים במלחמה, גורמת לאנשים שונים להגיב בצורות שונות.
חלק מהאנשים מגיבים למה שקרה וקורה עכשיו, אצל חלקם נפתחות טראומות מהעבר, ממגורים באזורי טילים, מזיכרונות של חדירות מחבלים לבתים או של השתתפות בקרבות. מנעד התגובות לאירועים גדול: יש אנשים ששומרים על ניתוק ויש שמקשיבים לחדשות מבוקר עד ליל. כל אדם והאופן שמבנה הנפש שלו מוביל אותו.

כדי שהזוגיות תוכל להתקיים ואיתה גם האהבה אנו מחויבים להתפתחות אישית כל הזמן. אם לא נתפתח, הזוגיות תדעך, הלב שלנו ייסגר וגם האהבה תרחק מאיתנו. מצד שני, כאשר אנו מחוברים לאהבה הזוגית, הרבה יותר קל לנו לעשות את ההתפתחות שלנו. ההתרחקות מהאהבה וסגירת הלב יחלישו גם את היכולת שלנו להתפתח. בעיניי, הקשר ההדדי הזה דומה לאחיזת ידיים של בני זוג שמבטאת ומשמרת את החיבור ואת האהבה.