עזרה בנושא - אתגרים בזוגיות

פעמים רבות האהבה לבני זוגנו והחיבור איתם יוצרים רצון להתאחד לאחד, והרצון הזה מובן וטבעי. אבל למען האמת אנחנו לא אחד, אלא שני אנשים בוגרים, שונים, בעלי מבנה נפשי שונה, גוף שונה, חוויות עבר שונות וצרכים בסיסיים שונים.

הניסיון לאחד אותנו (שמקורו בתפיסה פשטנית של אהבה וזוגיות), לא משאיר לנו מקום להיות מי שאנחנו באמת ונידון הן לכישלון והן לפגיעה בקשר הזוגי.

קבלת העובדה שאנחנו שונים זה מזה תפתח את האפשרות לשונות בינינו בתוך הזוגיות ותאפשר גם את מילוי הצרכים הבסיסיים השונים שלנו, וכך כל אחד מבני הזוג ירגיש שלם ומלא ושיש מקום בקשר למי שהוא.

גם הצורך בהתפתחות, נושאי ההתפתחות והאופן שבו מתפתחים בני הזוג הינם שונים, והם מחייבים אותנו לקחת רגע ולהתרחק זה מזה בזמן תהליך ההתפתחות, ואז לחזור לקִרבה בינינו מאוזנים יותר.

כשאנו מתנהלים כך, נמצא את עצמנו מתקרבים ומתרחקים מבני זוגנו, ואז שוב מתקרבים, והקִרבה שנוצרת בינינו הולכת ומעמיקה מפעם לפעם. חשוב לציין, ככל שמעמיקה הקִרבה בינינו, כך ייתכן שנתקשה יותר לוותר עליה, לשם ההתפתחות הבאה.

ידיעת המהלך הזה וקבלת השונות תעזור לנו לאפשר את ההתפתחות שלנו ושל בני זוגנו ואת המקום של השונות בינינו בתוך הזוגיות.

הצרכים הבסיסיים הם צרכים שבלעדיהם איננו יכולים לקיים חיים בריאים. לדוגמה: מזון, שתייה, שינה, נשימה, וגם מגע, קִרבה ועוד. כאשר הצרכים הבסיסיים של האדם אינם מתמלאים, הוא יחוש בכך בבריאותו, ברמת האנרגיה שלו ובמצבו הנפשי.

החיים בזוגיות אינם משנים את הצורך לתת מענה לצרכים הבסיסיים שלנו. פעמים רבות, כשאנחנו בזוגיות, אנחנו מגיעים למצבים של ויתור, מתוך אמונה שאי-אפשר לייצר במציאות מצב שבו יתמלאו הצרכים הבסיסיים של שני בני הזוג, או מתוך אי-ידיעה איך למלא את הצרכים הבסיסיים של שני הצדדים.

חלק מאירועים של בגידה קורים בגלל שצרכים בסיסיים שאי-אפשר לחיות בלעדיהם לא מקבלים מענה בזוגיות. הקשבה לחוסרים במילוי הצרכים הבסיסיים בזוגיות עשויה למנוע מחלות ואף מצבים של בגידה.

ישנם אנשים שרוצים זוגיות ואפילו מצליחים להשיגה מדי פעם, אבל שוב ושוב הם חווים שבירה והתפרקות של הזוגיות.

מעבר לכאב על אובדן הזוגיות לאורך החיים, מתפשטות בהם גם תחושת ייאוש והרגשה שהאפשרות של זוגיות ארוכת טווח הולכת ומתרחקת.

אז למה זה קורה ומה זה אומר?

ישנם רגעים רבים בקשר זוגי שקל לתפקד בהם, אולם כל מערכת יחסים נקלעת גם למצבים מאתגרים, משעממים או כל קושי אחר. לא תמיד אנחנו מודעים לכך, אבל באותו רגע עומדת לפנינו בחירה: לקחת את האתגר ולהתפתח ממנו או לשחרר את הזוגיות ולהישאר כפי שהיינו עד כה. לבחירה השנייה יש משמעות חשובה: גם בפעם הבאה שנהיה בקשר זוגי, נוכל להגיע רק עד אותה נקודה והקשרים שלנו יישארו רדודים וקצרי מועד.

הבחירה הראשונה, להתפתח מתוך האתגר בקשר, תוכל להתממש כאשר נבין שאנו עושים את ההתפתחות קודם כל למען עצמנו. או אז הקשר והאתגר ישרתו אותנו, ובאמת נוכל לעבור התפתחות.

הסיבה לחוסר המודעות שלנו לאפשרויות הבחירה נובעת לפעמים מהקשרים שחווינו בילדותנו. קשרים שלא חשפו או לא עודדו התפתחות מתוך הקשר. החוסר בחוויה הזו בחיים ישאיר אותנו במצב דומה עד שנחליט להתקדם בתוכנו.

השאלה האמיתית היא: האם אנו מוכנים לתת לקשר לכוון אותנו להתפתחות ולראות בבן זוגנו שליח שיעזור לנו להתפתח?

הטיפול בעזרת החלקים הגברי והנשי שבתוך האדם מביא בחשבון את החשיבות שלהם ליכולתנו להגשים את החזון שלנו. חלקים אלו שונים זה מזה במהותם ועם זאת רק שיתוף פעולה מלא ביניהם יאפשר להם למלא את משימתם עבורנו.

מערכת היחסים בין החלקים הגברי והנשי בתוכנו נקבעת בילדותנו והיא מושפעת מהיחסים בין ההורים שלנו. אם הייתה בבית שותפות בין ההורים, גם בין החלקים הללו תהיה שותפות; אם בין ההורים התקיימה תקשורת בעייתית, תקשורת כזו תשרור גם בין החלקים הללו. מעבר להשפעה של היחסים בין החלקים הללו בתוכנו על ההגשמה של החזון שלנו, גם בזוגיות שלנו נשחזר את היחסים הללו.

תהליכי התפתחות שונים במהלך החיים מאפשרים לשנות לפחות חלק ממערכת היחסים החשובה הזו. במפגש ישיר שנוצר בטיפול בין החלקים הגברי והנשי שבתוכנו ניתן בקלות יחסית לשנות ולרפא את הקשר ביניהם ולייצר את השותפות והחברות שאותן אנו רוצים להשיג בזוגיות שלנו.

גם אדם שמצוי בזוגיות אשר ישפר את הקשר בין החלקים שלו ללא שותפות של בן זוגו יכול להשפיע רבות על הקשר בינו ובין בן/בת הזוג שלו ועל מערכת היחסים הזוגית.

למידע נוסף: מהי השיטה זוגיות ההרמונית והמאמר “זוגיות הגברי והנשי שבתוך הנפש“

כשילד מקבל מכה, באופן טבעי אנו ניגש אליו ונחבק אותו. נגיד לו שאנו אוהבים אותו ושהכאב יעבור. כאשר אנו עושים זאת, אנחנו מכילים את הכאב שלו וממלאים את הילד באהבה, כך שנוצר מין צינור שדרכו מתנקז הכאב. איננו צריכים לומר לו מה לעשות עם הכאב, אלא פשוט להיות לצידו.

ההתנהלות הטבעית הזו היא חלק מהמנגנון האנושי שלנו.

גם כבוגרים, כשהנושאים משתנים וצורת הכאב אולי משתנה אצלנו ואצל האחרים, אנו עדיין חיים עם אותם מנגנונים שאיתם נולדנו והם מגיבים להכלה ולאהבה באופן שמאפשר לכאב שלנו או לפחות לחלקו – להשתחרר.

הניסיון להתעלם מכאבו של הזולת משאיר אותו עם מלוא הכאב וגם עם חוויה קשה של בדידות, ולא לכך נועדנו.

לעתים תתאים במצב כזה ההתעניינות שלנו במה שמרגיש או חווה השני, ולפעמים יש צורך רק בנוכחות מכילה ואוהבת. עצות במצב של כאב צריך לבדוק בזהירות אם הן מתאימות, לפעמים הן אפילו מזיקות.

הכלה ואהבה מתאימות תמיד מקרוב ואף מרחוק. עם זאת חשוב לזכור, יכולת ההכלה שלנו היא סופית בזמן מסוים, ועלינו להיזהר לא לדחוק בעצמנו מעבר ליכולות שלנו.

ישנם רגעים בחיים שאיננו יודעים כיצד להקל את סבלו של האחר. לפעמים אין לנו דרך, לפעמים הוא רחוק מאיתנו, לפעמים הוא זר ולפעמים הוא עצמו מתרחק. לעומת זאת, אהבה והכלה שתמיד עוזרות, אינן דורשות ידע או קשר, הן פשוט סוג של נוכחות מאפשרת.

זוגיות קשורה לבחירה לחיות חיים משותפים עם אדם נוסף. החיים המשותפים מייצרים לנו שותפות בנושאים שונים בחיים, כמו בניית בית משותף והורות. יחד עם הדברים המשותפים, כל אחד מבני הזוג הוא אדם נפרד עם רצונות משלו, צרכים משלו והגשמה משלו.

פעמים רבות החוויות של הזוגיות בתחילת הדרך המשותפת צורכות הרבה מהזמן ומהכוחות שלנו. אנחנו לומדים לחיות ולפעול יחד, אנחנו לומדים לחלוק חוויות ומשימות ולהכיר את היכולות שלנו ושל בן הזוג שלנו במצב החדש. ברוב המקרים, באותו הזמן יתפתחו בנו כוחות חדשים עבור החיים המשותפים.

בשלב הזה, בתחילת הזוגיות, פעמים רבות, אנו שוכחים קצת את עצמנו, את הצרכים שלנו ואת ההגשמה שלנו. אנחנו פשוט קצת מתבלבלים, מרוב דברים חדשים, בינינו ובין בן או בת הזוג שלנו, ואז אנחנו מתחילים להרגיש פחות טוב עם עצמנו. כאשר מדובר בצרכים שלנו, אין מי שידאג להם טוב כפי שאנו יכולים, גם אם נעים לנו בזוגיות.

לקיחת אחריות על החיים שלנו, משמעותה לקחת אחריות על הצרכים שלנו ועל ההגשמה שלנו, והיא מחייבת אותנו לשמור על חופש מסוים יחד עם הזוגיות. החופש שאנו זקוקים לו הוא: החופש להיות מי שאנחנו, החופש לפעול למען האמת שלנו, החופש לפעול בהגשמה שלנו והחופש לבחור כיצד נכון לנו לחלק את אנרגיית החיים שלנו. ללא החופש לעיל לא נוכל לקיים חיים מאושרים עם, או בלי, בן זוג.

ההבנה וההכרה בצורך בחופש כזה ובעובדה שחופש כזה אינו סותר את הזוגיות הן הבסיס ליצירת חופש בתוך הזוגיות. בנוסף, חשוב להגיע להבנה עם בן הזוג לחשיבותו של החופש ולמצוא יחד את הדרך שתאפשר אותו באופן ששני בני הזוג יוכלו לחיות איתו.

כדי ליצור את שיתוף הפעולה המתאים בין בני הזוג בנושא החופש, כדאי להשתמש בדו-שיח Win-Win המוזכר גם במאמר “תקשורת הרמונית בפנים ובחוץ“

זרימת האהבה בזוגיות היא האפשרות שבה בן הזוג רוצה להעביר לבת זוגו את אהבתו, כדי שהיא תיקח אותה ותתמלא ממנה וכדי שהוא יחוש סיפוק והגשמה בראותו אותה מאושרת.
הדבר המפתיע הוא שעל אף שזרימת האהבה היא חלק טבעי מהזוגיות, היא פחות זמינה לנו. אף על פי שאת רוב הגברים, כשהם רואים את בנות זוגם מאושרות, הדבר ממלא באופן טבעי, ולמרות העובדה שלנשים יש רצון עז להתמלא באהבתם של בני זוגן – השגת מצב של זרימת האהבה בזוגיות דורשת מודעות.

כאשר האהבה זורמת מהגבר לאישה והיא מקבלת אותה, באופן טבעי הוא מתמלא מהכוחות ומהשמחה שהיא מקבלת מאהבתו וחש סיפוק עמוק, והיא מתמלאת אנרגיה בשביל חייה שלה ולמען המשפחה וגידול הילדים.

בעבר, הכוחות הפטריארכליים עשו הכל כדי לפגוע בקשר בין נשים לגברים ובזרימת האהבה ביניהם, ואנו חיים את התוצאות של הפגיעה הזו כל זמן שאיננו מודעים לכך. החדשות הטובות הן שבהדרכה מתאימה אנו יכולים לפרוץ את החסימה הזו ולקדם את חיינו למקום מלא אהבה ואנרגיה ואת הקשר הזוגי למקום הרבה יותר קרוב וחזק.

מידע נוסף על הנושא נמצא במאמר “זרימת האהבה בזוגיות”.

כאשר מתחילה זוגיות בני הזוג מתלהבים מהיכולות של בן זוגם, בתחומים שבהם הם מרגישים יותר חלשים והם מעבירים בשמחה לבן הזוג את האחראיות על מה שלהם קשה לעשות.

לאורך השנים כל אחד מבני הזוג עושה ומתרגל עוד את מה שהיה טוב בו – וממשיך להיות חלש במה שמראש היה נקודת תורפה בשבילו. ההתנהלות הזו משאירה את בני הזוג עם אותם חלקים שמראש היו חזקים ויוצרת להם מצב של הישענות על בן הזוג בדברים שבהם היו ונשארו חלשים.

כדי שבני הזוג יהיו יותר עצמאיים, חשוב שיעשו גם את הדברים שבהם הם חלשים כך שתהיה לכל אחד מהם ברירה מתי הוא עושה אותם ומתי בן זוגו. מצב כזה, שבו שני בני הזוג מתרגלים את כל היכולות שלהם, ישאיר להם את החופש לבחור כל פעם מה יותר מתאים לכל אחד מהם לעשות ויקטין את חוויית התלות ביניהם.

לכל אחד מבני הזוג יש את הצרכים שלו ואת מה שיגרום לו להרגיש שהוא פועל בעולם מתוך חוויית סיפוק. התנגשות קורית כאשר בני הזוג מאמינים שאין להם את החופש לפעול עם האמת שלהם, היושרה שלהם והאותנטיות שלהם כשהם ביחד. מצב זה עלול לקרות בגלל התלות שבני הזוג יצרו ביניהם במהלך חייהם המשותפים ובגלל תפיסות עולם שמונעות מהם לחפש את הדרך שתאפשר מקום מלא לאינדיבידואליות של כל אחד מהם.

בחיי האישיים, ההגשמה של בן זוגי כללה נסיעות מרובות שהיה לי קשה להכיל, אולם האפשרות שהוא לא יגשים את עצמו הפריעה לי יותר. ככל שאפשרתי לו לחיות את חייו המלאים, כך גם אני, בחיי שלי, קיבלתי את החופש ואת האפשרות להיות בדיוק מי שאני. מה שאפשרתי לו, העניק לי את הכוח לקחת לעצמי בדיוק את מה שמתאים לי. ההפתעה שקיבלתי בתמורה הייתה: חיים משותפים מלאי אהבה ופרגון, הרבה מעבר למה שחלמתי או ידעתי שאפשרי.   

כדי להגיע לחיים כאלו, חשוב שנכיר ברעיון שאין סתירה בין האושר האישי והאושר הזוגי ונמשיך לשחרר את עצמנו לחיים שמתאימים לנו תוך כדי שחרור דומה של בן הזוג שלנו. במשך התהליך הזה חשוב להיות פתוחים ואותנטיים עם בן הזוג שלנו, כך שהשחרור יקרה מתוך שיתוף הדדי ושמירה על הקשר הזוגי. סקרנות גם היא תכונה שתורמת למהלך הזה.

יחסי הגברי והנשי שבנפש מושפעים בעצם מיחסי הגברים והנשים בעולם. בתקופה הפטריארכלית, כשנשים ונשיות נראו “לא חשובות”, גם החלק הנשי הפנימי דוכא ונעלם. הגבריות והחלק הגברי היו היחידים שנחשבו. החלק הגברי הפנימי התעלם מהחלק הנשי הפנימי ואיבד את שותפתו ליצירת המציאות.

החלק הגברי נשא בכל עול החיים לבדו ובדרך כלל העשייה שלו לא הביאה איתה סיפוק. כאשר הנשים בעולם התחזקו, אצל חלק מהנשים התחזק גם החלק הנשי הפנימי ואז הוא כעס על היחס שקיבל מהחלק הגברי הפנימי ועדיין יחסיהם היו רעים וכל אחד מהם נשאר לבד.

עבודה על החזרת היחסים הטובים ביניהם מחזירה כבוד ושמחה לקשר הפנימי הזה, מאפשרת לנו לכבד גם את הגבריות וגם את הנשיות ומלמדת אותנו ליצור קשר עם בני המין השני באותה איכות שנוצרה בתוכנו. השמחה במפגש בין הגברי והנשי הפנימיים מאפשרת לנו להיות בשמחה במפגש עם בני המין השני ולבוא אליו ממקום של כבוד הדדי.

הכעס הוא רגש ולכן הוא, בעצם, עובדה. אין להתווכח עם קיומו, אבל יש מה להרוויח ממנו. תפקידו של הכעס הוא להסב את תשומת לבנו למשהו שאינו נכון לנו, ואולי אף לא מוסרי בעינינו, ולכן חשוב שנקשיב לו. לכעס, כמו לכל הרגשות שלנו, יש תפקיד והוא בא לעזור לנו לדייק את החיים שלנו. דבר זה יוכל לקרות רק אם נקשיב לו, ועדיף כמה שיותר מהר.

אם לא נקשיב לכעס שלנו, הוא יתגבר, יצטבר ויהפוך להרסני. הכעס אמנם מצביע על משהו שלא נכון לנו, אבל אינו מגדיר מה לעשות בנושא או איך – זאת עלינו למצוא בעצמנו.

כדי שהכעס יביא לנו תועלת, אנו נרצה לבדוק מהו המסר שלו ולמצוא דרך להעביר את המסר הזה באופן כזה, שבן או בת הזוג שלנו יוכלו לשמוע אותו. ככל שנקשיב לכעס ונדייק את המסר שלו, כך הוא יועיל יותר לחיינו ולזוגיות שלנו.

כשאנו חשים כעס, פעמים רבות הוא משתלט עלינו, בעיקר אם לא הקשבנו לו בזמן, כשהוא רק בתחילתו. כשהכעס כבר משתלט עלינו, הלב שלנו נסגר ולא נוכל להרגיש כמעט שום רגש אחר, והכי חשוב – לא נוכל להרגיש אהבה.

העובדה שהלב סגור אין משמעה שהאהבה נעלמה, אלא רק שקשה לנו לחוש אותה כעת. אם נצליח לזכור זאת כשאנו כועסים, נוכל להתנהל באופן יותר מאוזן ולקדם את הזוגיות שלנו יותר.

פעמים רבות אנו אומרים לילדים שלנו שגם כשאנו כועסים עליהם, אנו אוהבים אותם. גם בזוגיות זה כך. אם בן או בת הזוג שלנו יוכלו לעזור לנו לזכור זאת כשאנו חשים כעס, הם יסייעו לנו להתנהל ברגע זה באופן יותר מדויק.

אינדיבידואל הוא אדם במצב תודעתי ורגשי שמאפשר לו להרגיש את עצמו נפרד מאחרים ולזהות את הצרכים שלו. כיום, אצל רוב האנשים זהו המצב, אבל לא כולם יודעים כיצד להתנהל בו ואיך למצות אותו.

מי שמודע לרגשות שלו יכול לתת מענה לתחושותיו וגם לקחת אחריות על צרכיו הבסיסיים ולדאוג למלא אותם. לאינדיבידואל כזה יש יותר סיכוי להיות מאושר וגם להוות חברה נעימה למי שנמצא סביבו.

מכיוון שאינדיבידואל חש את צרכיו, אי-קיומם יגרום לו סבל שיפריע לחייו.

כאשר מדובר בשני אינדיבידואלים, ניתן לייצר מצב שבו שני בני הזוג לוקחים אחריות על חייהם וכך הרבה יותר קל ונעים לשניהם. בעיניי, מצב כזה מאפשר ליצור מערכת יחסים נעימה וקרובה.

כשאנשים חיים יחד לאורך זמן, בדרך כלל נוספים לכל מה שכל אחד מהם רוצה לעשות בנפרד גם ניהול הבית וגידול הילדים. במה שקשור לענייניו של כל בן זוג, סביר שהם יעשו מה שנכון לכל אחד מהם. השאלה היא מה עושים במקומות שנוגעים לשניהם, שם שיתוף הפעולה נדרש יותר?

במקומות המשותפים גדלים הסיכויים שהפערים בין בני הזוג ייחשפו יותר. אלה פערים בתפיסת העולם, באופן הפעולה וגם בכמות הזמן והאנרגיה שהם מוכנים או מרגישים שהם יכולים להשקיע בפרויקטים המשותפים.

ישנו טריק שאני מציעה לאחוז בו, כשבני זוג פועלים במקומות המשותפים: “תמיד לזכור שאנחנו באותו הצד”. זה הבית המשותף שלנו ואלה הילדים המשותפים שלנו, ששנינו רוצים בהצלחתם. מכיוון שאפילו אם רק אחד מאיתנו לא יהיה מאושר, זה ישפיע גם על האחר – חשוב מאוד ששנינו נהיה מאושרים.
כשזוכרים את העובדה שאנחנו באותו הצד, הרבה פעמים קל יותר לייצר דו-שיח Win-Win, שבו הצרכים של שני בני הזוג מתמלאים, ולמצוא פתרונות משותפים.

כדי לשמור על האהבה חשוב להבין שהאהבה שאנו מרגישים היא שלנו ולא של מי שאנחנו אוהבים. גם אם המפגש עם מי שאנחנו אוהבים אכן היה הטריגר לצמיחת האהבה בתוכנו, מהרגע שהתעוררה אהבה בתוכנו, היא לגמרי שלנו גם אם היא מזינה אחרים.

אירועים מסוימים בקשר שלנו עם אדם אהוב, שגרמו לנו כאב או רגשות קשים אחרים, עלולים לסגור לנו את הלב. תפקידה של היכולת לסגור את הלב הוא להגן עלינו ועל האהבה שלנו. כשהלב נסגר, האהבה עדיין קיימת אולם היא פחות נגישה לנו ולאחרים.

די בזה שנזכור שאם כבר איננו חווים אהבה, זהו סימן שהלב שלנו סגור וכי האהבה שוכנת בו לבטח, כדי שיהיה לנו יותר קל לעבור את השלבים המורכבים בחיינו. כשנזכור את הדברים האלה, נדע לשוב ולהתחבר אליה ולהרגיש אותה כשהלב ייפתח. הידיעה שהאהבה מוגנת בתוכנו ושהיא יכולה לחזור, עוזרת לנו לעבור את התקופות הקשות שבהן הלב נסגר.